פסק-דין בתיק עת"מ 42314-06-12

העותר 1 הגיש עתירה שעניינה בקשה לאשר לעותרת 2 להיכנס לישראל, זאת לאחר שעל פי הנטען הוא נישא לה בקפריסין. העותר 1 פנה אל המשיב בבקשה לאשר את כניסתה של העותרת 2 לישראל, ונענה בשלילה. הרקע לתשובת המשיב היה העובדה שהעותרת 2 כבר נכנסה לישראל בעבר פעמיים שלא כחוק וגורשה מהארץ, ובנסיבות אלו, ובשים לב לפער הגילאים הגדול שבין העותר 1 לעותרת 2, סבר המשיב כי מדובר במעשים שבוצעו על ידי העותרת 2 במטרה להכשיר את כניסתה לישראל.

כנגד החלטת המשיב מיום 29.5.12 הוגשה העתירה.

מעיון בהחלטת המשיב עולה, כי הובהר לעותר 1 בסוף ההחלטה, כי ניתן להגיש ערר על ההחלטה הנ"ל, וזאת בתוך 45 ימים ממתן ההחלטה. העותר 1 לא הגיש ערר ופנה בעתירה לבית משפט זה.

בנסיבות אלו, ומשלא מיצה העותר 1 את ההליך המנהלי, ולא הגיש ערר כפי שהודרך לעשות, כמפורט בהחלטה נשוא העתירה, דינה של העתירה להידחות על הסף, עקב אי-מיצוי ההליך המנהלי.

אשר על כן, אני מפעיל את סמכותי בהתאם לתקנה 7(2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א - 2000, ומורה על דחיית העתירה על הסף, וזאת על פי כתב העתירה והמסמכים שצורפו ובשים לב לאי-מיצוי ההליך המנהלי קודם להגשת העתירה.

יובהר, למען הסר ספק, כי לעותר שמורה הזכות להגיש ערר, כאמור במכתב מיום 29.5.12, וזאת בתוך 45 ימים מיום 29.5.12. עוד יובהר, כי לגופו של עניין בית המשפט לא הביע כל עמדה. הערר, ככל שיוגש, ידון בהתאם למקובל, ושם ישקלו כל טענותיו של העותר.

בשולי האומור אציין כי ראוי הוא שהעותר ישקול להעזר ביעוץ משפטי קודם להמשך ההליכים.

יש לשלוח פסק הדין לצדדים .

ניתן היום,  ד' תמוז תשע"ב, 24 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: